הורות מקשרת, מחברת ומקרבת, לא רק הנקה – סיכום הרצאה מכנס לה לצ'ה 2010

אני שמחה שיש באפשרותי לשתף אתכן בהרצאה פוקחת עינים על הורות מקשרת מכנס לה לצ'ה האחרון. האמת היא שלא ידעתי לאיזו הרצאה אני נכנסת וחשבתי שנושא ההרצאה יהיה על הקשר בין ההורים בהקשר לגידול הילדים בכלל וההנקה בפרט. טעיתי.

ההרצאה "נפלה" על צורך עמוק שלי לגישה ופתרון עם הילדים שלי שכבר גמולים מהנקה. החיבור שלי איתם תמיד היה דרך ההנקה, והנה זו הסתיימה והתחיל פרק אחר בחיינו המשותפים שלא התכוננתי אליו…. אני מקדישה את ההרצאה לאיתמר בני היקר שלאחרונה חגג 9 חורפים. אז איתמרי, זה בשבילך.

Louise D. Olswang Fox, מדריכת לה לצ'ה, MA, הרצתה באנגלית על:
Connected parenting beyond the nursing years

בזמן ההנקה וההיקשרות התינוק נקשר לאימו, אך ככל שהוא גדל, יש צורך בשימור הקשר. אחד המכשולים הוא שהחברה לוקחת חלק חשוב בחינוכו של הילד וקבוצת הגיל הופכת להיות חשובה יותר במערך החברתי מאשר ההורים. מחקרים מראים שקשר תלוי בהורה מקדם את חוסר התלות והעצמאות בגיל מאוחר יותר.

כל האהבה וההורות שבעולם לא יכולה בלי הקשר הראשוני לילד – ההקשרות (attachment).
אך זה אינו קשר קצר טווח אלא לכל אורך הילדות, כל הזמן שהילד צריך הורה.
הבעיה היא שהחברה המערבית אינה רואה כלגיטימית את הקשר הזה. קשר חברתי בין ילדים בני אותו גיל נחשב לנורמלי אך לא קשר חזק בין הורה לילדו.
לדעתה של המרצה זוהי מהות הבעיה שנעוצה באי הסדר בחברה, כי הילדים פונים לחברתם של ילדים אחרים להדרכה ומודל ולא להוריהם. ילדים מחפשים כיוון ע"י הדרכה. במקום שאין הכוונה אין כיוון. אם אין הורה, הילד יפנה למישהו אחר.
לחברה הבת גילית יש השפעות מזעזעות. הילד לא יכול להיות באותו זמן מושפע גם מההורה וגם מהחברה. אחד צריך להיות יותר דומיננטי מהשני ויש קונפליקט בניהם.
כמובן שילדים צרכים חברים וקשר עם ילדים בני גילם, אך הקשר הראשוני הוא להורה, כך לא נוצר מצב של איבוד גבולות והתנגדות להורה.
ההתחברות הגילאית נחשבת לנורמה, אך זה אינו נורמלי או טבעי. להורים צריך להיות יותר השפעה על חיי ילדיהם. לבית הספר יש השפעה עדרית על הילד. ההשפעה מתחילה כבר בגילאי הגן-יסודי, ועד גיל ההתבגרות הרווח בין הילדים להוריהם גדל ומתרחב.
אנו יכולים להשפיע על התרחקות הילדים מאיתנו וזאת על ידי הורות מקשרת, מחברת ומקרבת.

 

 תוכנית 4 שלבים להתערבות בחיי הילד:

 

שלב ראשון: להימצא בתוך המרחב של הילד באופן פיזי.
שהמרכז יהיה המרחב המשפחתי ולא המרחב הפרטי.

  • טקסי התחברות (connecting ritual)

חשוב ליצור התחברות אחרי כל זמן התנתקות כגון מסגרת חינוכית אך גם מחשב/טלוויזיה/ קריאה, אחרי שינה ואחרי פרידה רגשית כגון ריב. ליצור קשר עין וחיוך. לשבת לידם, לשים יד על הכתף. להתייחס לכל ילד בנפרד כדי ליצור חיבור טוב יותר.

 

שלב שני: לתת להם משהו להחזיק.

לתינוק זה יכול להיות אצבע ולילד בוגר זה יכול להיות חפץ שמקשר ומסמל אותנו.
חום והנאה הם טריגרים לקשר. כשהם ניתנים הם מסמנים לילדים שהם חשובים מיוחדים ומעורכים בחיינו. כמבוגר אנחנו צרכים לתת לפני שמבקשים לקבל מהילד, למשל, לתת זמן: לקחת את הילד למקום כלשהו, לקרא עימו, לשחק איתו
לדאוג שאהבתנו לא תהיה תלויה בדבר ולא מותנת.

  • ממה להיזהר: לא לתת רק מה שמצפים. זה אינו מקדם את הקשר.

כאשר לא נותנים לילד כשהוא מבטא צורך וכאשר נותנים רק מה שמצופה זה אינו מקדם את הקשר.

  •  עוזר לקשר: הזמנה ל"ריקוד", לאינטראקציה.

לתת כשהוא לא מצפה ולא מבקש, הפתעה.
להראות שאנחנו שמחים שהוא איתנו.

 

 שלב שלישי: להזמין תלות.

עם תינוק זה קל – אנו פותחים זרועות כדי להרים אותו.
אך ככל שהילדים גדלים אנו מצפים שיהיו יותר עצמאיים. אנו רוצים להראות לילד שהוא יכול לבטוח בנו שנטפל בו כדי שיוכל לפנות אלנו בשעת מצוקה.
כדאי להשוות את הקשר עם הילד לחיזור בין מבוגרים שאוהבים: מפנקים לא בגלל שחייבים אלא בגלל שאוהבים. ילדנו באמת זקוקים לתמיכתנו ואהבתנו.

 

 שלב רביעי: להתנהג כמצפון הילד.

אנו מורי הדרך של הילד. הילד מבולבל כמו מישהו שנמצא בסביבה החדשה לו. צריך להראות לו שאנו המקור הטוב ביותר שלו כדי שיפנה אלנו.
כדאי, למשל, להתחיל בכך שנכין אותו לסדר יום או לאירוע שהולך להתרחש.

 

לפעמים קשה להתמקד בקשר ולא בהתנהגות, בייחוד כשילדנו מאכזבים אותנו או מפנים עורף לערכים שלנו. אך הילד יותר חשוב ממה שהוא עושה או משיג.
אנחנו לא יכולים להכריח את ילדנו לרצות להיות איתנו או לאהוב אותנו. אנחנו לא יכולים לקבוע מי יהיו החברים שלהם. אך כאשר יש קשר לא צריך. הקשר עושה את זה. הקשר עם הילד אינו לשלוט בו אלא שיהיה מבנה וגבולות בדומה לכך שכדי לשמור על הבריאות ועל הכסף צריך גבולות.

 

טיפים נוספים לטיפוח הורות מקשרת:

בניית חיי המשפחה – ארוחות משותפות, טיולים, מסיבות ואירועים. חשוב אפילו יותר לאמהות חד הוריות.
ארוחת ערב משפחתית זו הזדמנות לתלות. יש הנאה גדולה בהזנה. האוכל הוא דרך ללב. זוהי דרך להיכנס למרחב של הילד בדרך ידידותית עם חיוך והנאה.

פגישות אישיות – לקבוע זמן ומקום לפעילות עם הילד כאשר המטרה היא הקשר. יותר אפקטיבי קשר אחד אל אחד כמו למשל פרויקט משותף, הליכה, בישול, קריאה או משחק.

טקס שינה – מובנה אצל ילדים צעירים אך יש לשמור על הקשר גם מעבר לינקות כדי לא לאבד את הילד לתחרות עם קבוצת הגיל.

ענישה – פסק זמן וענישה "לפי תוצאה" הינם התקדמות מעונש, אך הם עדיין מבוססים על הפחדה.

מעבר לכך צריך להבין שהתנהגות שלילית היא דרך ליצור קשר ולרב תגובה לסטרס.
העונש, גם אם הוא הרחקה, הוא קצר טווח. יש לו השפעה כל עוד הקשר איתנו חשוב לו. כאשר הקשר מאבד מחשיבותו אז כבר אין להרחקה שלנו מהילד השפעה. לכן אין להשתמש בקלף זה הרבה, כי לבסוף הילד ימצא דרך להגן על עצמו כדי לא להיפגע מההפרדות ואז הקשר עם הילד נפגע.

 

אנו צריכים לעבוד על הקשר גם עם ילדנו. הקשר צריך להיות גם לטווח הקצר וגם מטרה ארוכת טווח.  הקשר חשוב יותר וקודם את ההענות (compliance) של הילד אלינו.
תרבות עוברת מדור לדור.
ילדים ממשיכים מהוריהם לילדיהם.
אנחנו צריכים לקשר בין העבר לעתיד באמצעות ההווה.
בתוך משפחתנו אנחנו צריכים להיאחז בקשר המזין שבנינו מההתחלה ולשמור עליו להמשך.

 

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *