האם בכלל מישהו זקוק ביועצות הנקה?

בערך לפני שבוע נתקעתי בתגובה מאוד שלילית כלפי כל המקצוע של הדרכה ויעוץ הנקה מפיה של אשה מבוגרת שלא חסכה מילים לא נעימות, בלשון המעטה. המסר שלה היה שכל הבנות הצעירות שבזמן אחרון בהמוניהן התחילו להתעסק בנושא של הנקה, פשוט אין להן מה לעשות. מקצוע מיותר, בקיצור. מי בכלל צריך אותו?! כולן מיניקות והיא בזמנה הצליחה בהנקה בלי כל העצות המטופשות הללו, כן, נגמר לה החלב, אז מה.

היא דיברה בחוסר רגישות מוחלטת כלפי הנוכחים בכלל וכלפי בפרט. לא לקחתי את דבריה אישית ועל כך לא הססתי לומר לה ובזה פחות או יותר האירוע הסתיים. אבל ההרגשה הלא נעימה נשארה.

האם באמת כולם מניקים?

אם להתנתק לרגע מהרגשות, לשים בצד את הניסיון האישי ולפנות למסמכים, למשל ל"מסמך רקע בנושא: עידוד הנקה בישראל" [7] מוגש לוועדה לזכויות הילד בשנת 2004, ניתן לראות נתונים הבאים:

• כ-69% מן הנשים בארה"ב החלו להיניק בשנת 2001, ורק כ-33% עדיין היניקו את תינוקן כשהיה בן חצי שנה.
• בשנות ה-90 בארצות סקנדינביה היו שיעורי ההנקה גבוהים – כ-80% מן הנשים היניקו בשלושת החודשים הראשונים שלאחר הלידה.
• שיעורי ההנקה בישראל בשנת 2000 היו גבוהים מאלה שבארה"ב אבל היו נמוכים מהמספרים הסקנדינביים: 79% מנשים יהודיות ו-89% ערביות התחילו להניק את תינוקן, אך כעבור 3 חדשים המשיכו להניק רק 51% יהודיות ו-68% ערביות ובגיל שישה חודשים הניקו רק 40% ו-50% בהתאמה. הנתונים הללו התקבלו מסקר הלאומי הראשון של משרד הבריאות שפורסם באותה השנה.

שימו לב לשני דברים: ראשון – לא מדובר כאן על הנקה בלעדית, ושני – אירגון הבריאות העולמי ממליץ על הנקה בלעדית עד גיל שישה חודשים לפחות.

האם בכוחו של יעוץ הנקה להביא לשינוי?

הרבה בתי חולים בארץ מעסיקים יועצות הנקה. בין בתי החולים נמצאים בני ציון בחיפה, ליס בתל אביב, מאיר בכפר סבא, אסף הרופה, ביקור חולים בירושלים וכו'. למה להם? אולי הנהלה של בתי חולים לא כל כך מתייחסת לרגשות אלא למספרים ומחקרים.

לכן ,בואו נפנה למחקרים הקשורים לתפקידם של יועצי הנקה בתהליך של שיפור התמונה המצערת של שיעורי הנקה:

• בשנת 1997 במחלקת לטיפול נמרץ בפגים נערך מחקר שבא למדוד יעילות העסקתן של יועצות הנקה מוסמכות (IBCLC). תוצאות המחקר הראו ששיעור פגים המקבלים חלב אם עלה מ-31% לפני הפעלת התכנית ל-45% אחריה [5].
• מחקר השוואתי שנערך בשנת 2001 בשלושת מרכזים רפואיים צבאיים בדרום ארצה"ב מצא שבין נשים שפנו לייעוץ הנקה 91% התחילו להניק בניגוד ל-14% מבין הנשים שלא פנו לייעוץ [3].
• 11,525 נשים שהשתחררו מבית חולים לאחר הלידה ענו על שאלה האם הן מיניקות במסגרת מחקר פילדלפי משנת 2003. בבתי חולים המעסיקות יועצות הנקה IBCLC שיעור נשים מיניקות בעת השחרור היה גבוה פי 2.28 בהשוואה לכמות המיניקות המשתחררות מבתי חולים שלא הציעו שרות דומה. ההפרש בקבוצת נשים הנמצאות תחת השגחה של שירותי רווחה היה גבוה עוד יותר – פי 4.13 נשים הניקו אחרי שקיבלו עזרה מיועצות הנקה מוסמכות [1].
• ניסוי אקראי מבוקר (randomized controlled trial) משנת 2005 מצא שהתערבות של יועצת הנקה מעריכה את תקופת הנקה. סיכוי שאמהות שלא קיבלו ייעוץ מקצועי יפסיקו להניק בהשוואה לנשים שנעזרו ביועצות הנקה גדול ב 90% בגיל 3 חודשים וגדול ב-120% בגיל חצי שנה [4].
• בשנת 2007 נערך מחקר בין 2,132 תינוקות הנמצאים במחלקות טיפול נמרץ בפגים. בבתי חולים התומכים בהנקה בעזרת יועצות הנקה מוסמכות כ-50% מאמהות הניקו כאשר רק 37% מהאמהות הניקו בבתי חולים אחרים [2].

רשימת המחקרים שהוזכרו היא חלקית ונמצאים בה מחקרים שהתפרסמו לאחר שנת 2000 והציגו נתונים כמותיים. התרשמתי שבצורה כזאת המסר יותר מוחשי. ניתן לקבל פרטים נוספים על המחקרים המוצגים באתר PubMed. יש עוד הרבה מחקרים שלא מספקים מספרים מדויקים אלא מסתפקים בפרסום המסקנות – האם נמצאה השפעה חיובית (אכן, כן) על שיעור נשים מיניקות או על הערכת תקופת הנקה כתוצאה מהתערבות יועצות הנקה – בין אם מוסמכות ובין אם לא. אם זה מעניין – תגידו, אני אפרסם אותם בכתבה נפרדת.

מקורות: