שש שנים לאחר חווית ההנקה הראשונה נכנסתי שוב להריון. הפעם התכוננו לתאומות. בניגוד לפעם הקודמת ידעתי למה אני נכנסת מבחינת ההשקעה ולקחתי נשימה עמוקה וכפולה.אבל, לא ידעתי אם אוכל להניק.
להפתעתי, אימי שהניקה את כל ילדיה, לא תמכה בהנקת תאומים משום שחשבה שזה קשה מדי ושאני צריכה לשמור כוחות גם לילד הגדול.
לא הייתי בטוחה בעצמי. למזלי הרב, עקב מקצועי, דיאטנית קלינית, אני מקבלת הזמנות להרבה סוגים של כנסים פרא רפואיים וקבלתי הזמנה לכנס של לה לצ'ה בתל השומר ובפירוט ההרצאות היתה הרצאה על הנקת תאומים. למזלי הרב עוד יותר, לא התעצלתי, פיניתי יום עבודה, שילמתי ממיטב כספי והלכתי לכנס.
שמעתי הרצאות מרתקות שפנו לאינטלקט אך גם חיברו אותי לעצם היכולת הפרקטית להניק תאומים מאמהות שכבר היו "שם" ועשו את "זה". הכנס הזה היה מה שקבע שאוכל להניק את בנותיי. פשוט הבנתי לא רק שזה חשוב אלא בעיקר שזה אפשרי.
כל ההחלטות והבחירות שלי מאותו רגע היו בסימן הנקה: כשבחרתי היכן אלד, בחרתי בית חולים שלא דוגל בניתוח קיסרי לתאומים, ושאוכל להניק בחדר לידה, ובחרתי מלונית עם ביות.
ברגע שהייתי נחושה בדעתי הסביבה המשפחתית האישית והמורחבת ישרה קו ותמכה.
חוויתי גודש, פטמות סדוקות, תינוקות עם אופן מציצה שונה. אחת הבנות סבלה מקוליק עצבני (בעוד השנייה לא), אכלה פחות טוב ועלתה יותר לאט במשקל מאחותה ( היום כבר לא אחוזון 3 ואוכלת הרבה יותר טוב). למזלי היתה לי תמיכה טובה מהמשפחה המורחבת ובני הבכור היה מאושר שיש לו אחיות ומאוד סובלני.
אבל מה שהיה שונה היתה הגישה, היכולת מצד אחד להיות טוטלית ומצד שני לראות את התמונה כולה יותר רחוק מהאף שלי…
היו לי יותר כוחות נפש להתמודדות וזה שינה הכל!
הנקתי הנקה מלאה חצי שנה, המשכתי להניק עד גיל שנה עם שאיבה פעם בשבוע, עד גיל שנה וחצי הייתי איתן בבית, וגמלתי הנקה בגיל שנתיים וחודשיים אחרי חצי שנה בגן (ויש גם סיפור גמילה למטיבי לכת). לאחר ההתחלה, רוב הזמן הכל היה נפלא. לפעמים, בייחוד בלילה, הייתי שואלת את עצמי – מתי זה כבר יפסק… דאגתי שאניק לעד כי הן לא הראו מוכנות להיגמל…
בסופו של דבר חווית ההצלחה הזאת אכן העצימה אותי, "בנתה" אותי כאמא ונתנה לי להאמין בעצמי וביכולות שלי. וזו הסיבה שבגללה פניתי למקצוע יעוץ הנקה – לעזור למי שרוצה לראות שזה אפשרי.
אני מצטערת שלא פניתי בהתחלה ליועצת הנקה, אף על פי שבסופו של דבר הכל הסתדר. הצורך ביועצת הנקה נבע מכך שלרב היה צריך להניק אותם יחד. הן בכו ורצו לאכול באותו זמן ואי אפשר היה לחכות. בנוסף זה גם חסך זמן כפול של הנקה. החיסרון של השיטה – חוסר תשומת לב אישית לכל אחת מהתאומות לגבי התפיסה וההצמדה שלה. יכול להיות שהייתי חוסכת כאב וגם הרבה זמן של הנקה לא יעילה, אם הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה ולא סומכת רק על עצמי.
למה בחרתי להניק תאומות?
ההשתתפות בכנס לה לצ'ה שכנע אותי שזה אפשרי – להניק תאומים.
מה הייתי עושה אחרת?
- משתמשת בצמידי הנקה כדי לזכור באיזה צד הנקתי את מי, בנוסף לניהול יומני הנקה שעזרו מאוד. נראה נחמד.
- נעזרת ביועצת הנקה. בבית החולים בו ילדתי היו כל כך הרבה אמהות על יועצת הנקה אחת שלא היה אפשר לקבל התייחסות של יותר מכמה דקות. במלונית היתה יועצת הנקה צעירה וחמודה, אך היא עצמה לא היתה אמא. ואף על פי שכנראה ידעה את החומר ועצותיה היו "לפי הספר", לא היתה לה האמפטיה הדרושה למצב האם וזה היה די מרתיח. אני מניקה היום למרות המפגש הלא נעים ההוא שבו הכללים היו מאוד נוקשים ואם לא הצלחת לעמוד בהם הרגשתי חסרת אחריות בתור אמא ואולי עדיף כבר לתת פורמולה. זו גם אחת הסיבות שבגללה רציתי ללמוד להיות יועצת הנקה.
- בנוסף, תמיד הייתי שמחה לעזרה יותר בבית בניקיון, סדר ובישול. זה היה יכול להיות נפלא!
אשמח לתגובות ולסיפורים שלכן אודות חווית ההנקה בכלל ובמיוחד של תאומים.
מחשבה אחת על “חווית ההנקה שלי/2 או איך העזתי להניק תאומים”
סיפור מחזק. תודה!